החלטה בתיק ת"א 28187-03-11

זוהי בקשה לסילוק על הסף של התובענה.

1. רקע וטענות הצדדים

(א)        המבקשים הגישו נגד המבקשת תביעה לסעד הצהרתי ולמתן חשבונות ובה טענו כי על פי ההסכם שנחתם ביום 5.2.2008 בין המבקשת מחד גיסא, לבין המשיבים וחברת "רות יצירה עסקית בע"מ" (להלן: "רות יצירה"), מאידך גיסא, שעניינו בקידום התקשרות עסקית בין המבקשת לבין חברתEthiopian Telecommunications Corporation  (להלן: " ETC ") - זכאים הם ו"רות יצירה" לתשלום 5% מכל תמורה שתתקבל אצל המבקשת מאת 'ETC' (להלן: "ההסכם"), ועתרו לסעד הצהרתי לפיו ההסכם בר-תוקף ומכוחו זכאים הם לתשלום הקבוע בו וכן לצו למתן חשבונות המבקשת.

(ב)        בכתב ההגנה שהגישה המבקשת טענה היא לסילוק התביעה על הסף וכן לגופו של עניין. לטענתה, מעולם לא השתכלל הסכם מחייב בינה לבין המשיבים, והמשיבים אינם זכאים לכל תשלום ממנה.

(ג)         המבקשת הגישה את הבקשה דנן לסילוק התביעה על הסף. לטענתה, משביקשו המשיבים סעד הצהרתי ולא סעד ממשי, על אף שיכולים היו לתובעו, על פי הפסיקה ומתוך שיקולי יעילות - דין התביעה סילוק על הסף, שכן אין לאפשר תביעות הצהרתיות חלקיות כאשר סביר להניח שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי להכריע מחלוקת בין הצדדים.

(ד)        עוד טוענת המבקשת בבקשתה כי משלא הוכיחו המשיבים קיומה של מערכת יחסים מיוחדת ביניהם לבינה, אין בסיס לבקשתם לצו למתן חשבונות, וכן שמקום בו מטרת התובעים לגלות כמה חייבת להם הנתבעת - אין הם זכאים למתן צו כזה.

(ה)        בתשובתם טוענים המשיבים שיש לדחות את הבקשה מחמת שיש בה נסיון להשיג שלא כדין על החלטה חלוטה של בית משפט זה, היא החלטתי מיום 16.5.2012, וכן מחמת שהיענות לה עלולה לחסום את שערי בית המשפט בפניהם, שכן משאין באפשרותם לתבוע סעד ממשי (הם אינם יכולים להעריך את שווי תביעתם) הרי שחסימת דרכם לבקש סעד הצהרתי תותיר את תביעתם מחוץ לשערי בית המשפט.

(ו)         לעניין צו למתן חשבונות המבקשת, טוענים המשיבים שזכותם לקבל צו זה, שכן ביניהם לבין המבקשת מתקיימת "מערכת יחסים מיוחדת".

(ז)         תשובת המשיבים לא נתמכה בתצהיר, אולם משלא עלו בה טענות עובדתיות אלא טענות משפטיות בלבד, איני נדרשת לטענת המבקשת בעניין זה.

2. דיון והכרעה

            לאחר עיון בבקשה ובתשובות אני דוחה את הבקשה לסילוק התובענה על הסף.

 (א)       תשלום אגרת משפט בחסר

המבקשת טוענת שמטרת התובענה להשיג סעד כספי, אך היא הוגשה במסווה של סעד הצהרתי מהטעם של חיסכון בתשלום אגרות המשפט. טענה זו כבר דחיתי בהחלטתי מיום 16.5.2012, אז קבעתי כי:

"אני מתירה לעו"ד קוגן לתקן את כתב התביעה כמבוקש. בנסיבות העניין די בכך ואין צורך בתשלום אגרה נוספת. אין מדובר בתביעה כספית ואין גם כוונה לתבוע במסגרת הליך זה כסף. מניסוח הסעדים עולה כי מבוקש פסק דין הצהרתי שלפיו ההסכם תקף, וכי על הנתבעת לאפשר לתובעים לעיין בספרי החשבונות של הנתבעת. אלו סעדים שאינם ניתנים להערכה ולפיכך גם אין להם שווי ודי באגרה ששולמה. מובן כי אם בבוא העת יהיה ב"כ התובעים מעוניין לעתור לסעד כספי כלשהו, בין במסגרת תביעה זו ובין בערכאה אחרת, יהיה עליו לשלם אגרה בהתאם".

            משחזרה המבקשת על טענותיה ומשלא התחדש דבר בתיק, מלבד כשלון שני ניסיונות גישור - החלטתי בעינה עומדת, והבקשה נדחית.

            מעבר לנדרש, אתייחס בקצרה לטענות המבקשת לעניין פיצול הדיון. אמת טענה המבקשת, וסמכה טענתה על פסיקות בית המשפט העליון - שעל דרך הכלל לא יעניק בית המשפט סעד הצהרתי מקום בו ניתן לתבוע סעד ממשי. מדיניות זו אמורה להבטיח הליך מהיר ויעיל שיסיים את הסכסוך בין הצדדים ולא יפתח פתח למשפט נוסף לשם קבלת הסעד האופרטיבי (ראה רע"א 84/98 צעד בריא-אלוש בע"מ נ' Sensograph Belgium nv , פורסם בנבו, 11.3.1998).

            אולם, ישנם מקרים בהם ייעתר בית המשפט לפיצול הדיון בסעדים, היינו למתן סעד הצהרתי על אף הידיעה שעתיד התובע להגיש תביעה נפרדת לסעד ממשי, זאת אם יצביע התובע על אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון ועל הסתפקות בסעד הצהרתי בשלב הזה (אורי גורן, "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה שמינית, עמודים 472-474 הוצאת סיגא (2005) (להלן: "גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי")). כך נפסק גם בע"א 227/77:

"מכוח סעיף 34 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957, ותקנה 47 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, מוסמך בית-המשפט להעניק לתובע סעד של הצהרה אפילו לא תבע את הסעד הממשי שבגררה (...) העובדה שיש לתובע סעד מלא ממשי, שאותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול רב-ערך כנגד מתן הסעד ההצהרתי והתובע עשוי להתגבר על השיקול האמור רק אם יש בכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את הדבר" (דברי השופט לוין בע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' יצחק ברנר, פ"מ לב(1) 85, 89 (1977)).

במקרה דנן, המשיבים אינם יכולים לדעת את שוויה הכספי של תביעתם, מלבד הערכתם כי הוא מצוי בגדר סמכותו של בית משפט זה (סעיף 19 לכתב התביעה). לטענת המשיבים, לו ידעו מה היקף הפעילות בין המבקשת לבין 'ETC' היו מגישים תביעה גם לאכיפת ההסכם או לפיצויים בגין הפרתו, אולם, משאין הם מעורבים בפעילות המבקשת - אינם יכולים לנקוב בסכום המבוקש, היינו בסעד המלא, ועל כן פנו אל בית המשפט להצהיר על תוקף ההסכם בין הצדדים ולקבלת חשבונות המבקשת.